22 באוגוסט 2014

ממתקי קיץ

אחרי ששככה הסערה, הגיע זמנם של הדברים הנעימים לצוץ החוצה. הפקה מעוצבת ורעננה לימי הקיץ שנותרו

יש שלושה דברים שעושים לי טוב על הלב וגורמים לי רגעי אושר קטנים ביום יום (חוץ מדברי החוכמה של הילדים, הציורים שהם מביאים מהגן והתעודות בסוף השנה...) – קפה מוקדם בבוקר, אבל כזה הפוך, דל שומן ולא חזק, עם קצף טוב, רצוי בבית הקפה השכונתי; בדים בשלל צבעים, רצוי כשהם עוטפים כריות; וכלי וינטג'. כשהפציע הקיץ, הגיע יחד איתו הרצון להתרענן במשקה קר, עם אותו בית קפה ובלי לפסוח כמובן על העונג שיש בישיבה לצד כריות יפות. כל אלה אותתו לי לקחת את עצמי ואת כל המרכיבים האלה, לשלוף את המצלמה ולתקתק הפקה קסומה ונעימה.


צילום: לימור קלר
כל היופי הזה, שהופק וצולם בימים הראשונים של "צוק איתן", עוד לפני הכניסה הקרקעית, המתין בסבלנות לימים השקטים שאחרי הלחימה. הייתי צריכה, כמו כולנו, לחוות מעט מן היופי של העם כדי לפרסם את הצילומים הללו.

צילום: אלה בורמן
אז בית קפה יש, כריות יש בחנות הטפטים והבדים, ולגבי הכלים – או! כאן עוזרת מאוד העובדה כי מאז שאני כותבת באתר בניין ודיור, זכיתי להכיר לא רק עסקים מעניינים ומדהימים, אלא גם את האנשים העומדים מאחוריהם. בכתבה שריכזה פינות חמד בהן אפשר למצוא עתיקות ופריטי וינטג', צדה את עיניי אלה בורמן, שמקדישה הרבה מזמנה לצילומים מרהיבים של הפריטים שברשותה. אלה שמחה להשתתף בהפקת הקיץ שלי, "מטפטים" תרמו את הכריות, ודותן מ"נחלת בנימין" את המקום ואת הסיידר הקרררר...

 צילום: לימור קלר
את סיידר התפוחים מכינים במטבח של "נחלת בנימין" מתרכיז של סיידר הגליל עם הרבה קרח גרוס וחתיכות תפוח עץ גרנד סמית.

צילום: לימור קלר
 
 
צילום: לימור קלר
 אלה הביאה איתה מכונית גדושה בכלים ובפריטים. בחרנו מתוכם את אלה שהתאימו לנו לכריות הצבעוניות, וסידרנו פינות שונות בחצר שעברה שיפוץ ממש לא מזמן.

צילום: לימור קלר
 
 
צילום: אלה בורמן

טווח המחירים של הכלים נע בין 40 שקל ל-150 שקל ואפשר להזמין אותם ישירות אצל אלה. מחיריהן של הכריות נע בין 350-170 שקל, והן ניתנות לרכישה במטפטים, אצל שרון ואלירן, לפי הזמנה.

 צילום: לימור קלר
 צילום: לימור קלר
היה חם, ודותן דאג להרוות את צימאוננו לא רק בתה וקרח, אלא גם הפעיל עלינו את המאווררים, לספיגה קלה יותר של הלחות המישורחופית.

מעבר לאזורי הצילום שארגנו, רציתי עוד כמה סצינות לא שגרתיות, ואז כבר נשכבנו, עלינו, ירדנו וצילמנו את הכריות והכלים במין ערבובייה שכזאת, שתעשה לנו קצת בלגן בסדר:

 צילום: לימור קלר
 צילום: לימור קלר
 צילום: לימור קלר
אפילו התכבדנו באזעקה בלתי נשכחת במרחב דן, כשהמרחב המוגן היחיד שלנו נשק לוויטרינות מלאות כוסות זכוכית ובקבוקי יין. אבל עברנו את זה...

ד"ש ממני ומאלה ורק בשורות טובות J



לימור קלר

מעצבת פנים
 

 

 

 

 

9 באוגוסט 2014

אלופי הטבעות


החוויה האולימפית היא אחד המקומות הטובים (והפטריוטים) שאתם לא מכירים, וכמו באולימפיאדה, לא חסכו שם על שום שבב טכנולוגיה או עיצוב

 מצד אחד, זה נשמע בומבסטי מדי - "אולימפיאדה". מצד שני, זה קרוב ונגיש (הדר יוסף) וצריך להצטייד רק בנעלי ספורט כשמגיעים לשם. מצד שלישי, מדובר בספורט, אז לא בטוח שזה בכלל התחום שקרוב לליבנו. מה עושים? מחכים כמה שנים (המקום נפתח לפני חמש שנים) עד שמתעשתים, מפנים אחר צהריים אחד מיני רבים ואוספים את הילדים לחוויה אולימפית.

בארץ? כן, יש דבר כזה ואתם לא ממש מכירים אותו וחבל שכך. דווקא בתקופה כזו, כשרוצים לחבק סמלים לאומיים, מקבלים כאן מנה גדושה מהטוב הזה.

מבחוץ המבנה של "החוויה האולימפית" מזמין, עם חנייה חופשית וגדולה, והוא אפילו מעורר קנאה, כי הרבה ספורטאים מבוגרים וצעירים נכנסים ויוצאים ממנו בחליפות ותלבושות ספורט ועם אביזרים ספורטיביים מיוחדים. בכניסה אליו עוברים דרך בית הקפה המקומי ואז עולים לקומה השנייה כשריחות ספא ואווירת ספורט כללית מלווים אותנו.

זהו גם ביתו של הוועד האולימפי, על משרדיו ונותני שירותיו, שהחליט לפרגן לעם היושב בציון חוויה אינטראקטיבית לחלוטין, בהשקעה כספית לא מבוטלת, והכול כדי לספוג ניחוח אולימפיאדה וניצחונות ועל הדרך לסמן וי גם על גאווה לאומית, פטריוטיות ודמעות התרגשות פה ושם.
 
 
 צילומים: ראובן שוורץ

חמש טבעות, כחמש הטבעות המסמלות את חמש היבשות המשתתפות במשחקים האולימפיים מדי ארבע שנים, יוצרות את המתחם החווייתי: טבעת התהילה, בה התיישבנו על הרצפה, מוקפים במסך של 360 מעלות, כשראשינו מסתובבים ועינינו מרצדות סביב רגעי השיא הגדולים בתולדות המשחקים (שלא לומר האנושות). הכול חשוך, ותאורת לד צבעונית מובילה אותנו לטבעת הבאה, ההיסטורית, שבה "נוסעים" אחורה בזמן אל המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. פסל אבן עם כסות מינימלית מתעורר לחיים ומסביר לנו על חוקים של פעם, על הדרת נשים ואפילו על עונשים בגרסת העבר – והכול על מסכי ענק. קפיצה לטבעת הבאה ואנחנו במתחם הישראלי, שם נפגשים על המסך, ועם במה מסתובבת, עם המדליסטים האולימפיים תוצרת הארץ – אריק זאבי, יעל ארד, גל פרידמן וחבריהם – ושומעים מהם איך התחילו כמו כל ילד מחוג אחד וחתרו בהתמדה עד הלום. כי כל אחד יכול, הרי.





עוד טבעת נותנת לנו קפיצה לעתיד עם מבט לאולימפיאדה בברזיל, ולבסוף, לקראת סיום, אחרי שצפינו ומחינו דמעה או שתיים (או זרם. חבל שלא היה טישו ליד), הגענו לטבעת ההתנסות. כאן נכנסות לפעולה נעלי הספורט שהבאנו מהבית וכל האנרגיות הנלוות. עמדת זינוק לריצה, בחינה של כוח מתפרץ (זה המקום לבדוק כמה אתם חלשים לעומת אריק זאבי, תכל'ס), אלקטרודות בעמדת ביו-פידבק וכמה לפידים מקוריים שתרם אלכס גלעדי – וקניתם את הילדים שלכם לגמרי.

על העיצוב והאדריכלות הופקדה ענת הרמן, שהפכה קומת משרדים טיפוסית ונמוכת תקרה למוזיאון בשטח של כ-1,000 מ"ר. הרמן חילקה את החלל לאזורים לא קונבנציונליים כדי ליצור תחושת מרחב אינסופי ודינמי. היא השתמשה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כמו מסלול תאורת לדים שקוע ברצפה שמקשר בין הטבעות, הקרנת רגעי שיא על תקרת בריסול כדי לייצר תחושת גובה, קיר נע על ציר ועליו הקרנה עם אפקטים של סאונד, מולטימדיה ותאורה בתנועה, טכנולוגיית הולוגרמה לשיאנים הישראליים, כדי שנרגיש אותם קרוב קרוב, כדור גלובוס מואר בקוטר 3 מ' ועמדות אינטרנט עם משחקי טריוויה.

עמדת הביו-פידבק, תצוגת הלפידים העולמיים וכמה ילדים אישיים
צילום: לימור קלר

עמדות הטריוויה בכניסה

וכמו בכל מקום, יש לשלוף מזומנים כדי להיכנס לחוויה. 49 שקל לכרטיס יזכו אתכם בביקור בן שעה עם מדריך, אבל רק אם אתם מעל גיל שש. לא זול למשפחה שלמה, אבל הורה ושני ילדים, נגיד, יכולים לסכם את החוויה בכ-150 שקל בלי להרגיש שעבדו עליהם.

לימור קלר