שוזרת אני ושוזרת

 

אם יש חנויות שהייתי מוכנה לגור בהן, הן היו חנויות עיצוב, חנויות יצירה וחנויות פרחים. לפקוח עיניים בכל בוקר מול יופי, השראה ואסתטיקה מעלה אצלי את מפלס האופטימיות, המוטיבציה והאושר הכללי. אבל בעוד השתיים הראשונות מספקות מוצרים עמידים, שנשארים איתי עד שאני מחליטה לנתק יחסים, לאחרונה – היפה מכל – יש קצב וחיים משלה. אני מקסימום יכולה לעזור לפרחים שבוע-שבועיים. אחרי זה אז מתחילה הנבילה-נפילה שכל כך מנוגדת להתחלה המבטיחה. המון אהבה וסוף ידוע מראש.

תגידו אז מה, זה בסך הכול פרח, אבל אצלי לכל פרח יש נשמה. כל חיתוך, כל מגע עם מים, כל ענף שנחתך ועלה כותרת שנושר, מוריד אצלי את מפלס המרגוע. באמת.

עם יחסי האהבה-דחייה האלה עשיתי את מה שהכי קל: כשאני עוברת ליד פרחים, העיניים נמשכות, הלב מאיים לצאת קצת מהגוף אבל אני צובטת את עצמי וממשיכה הלאה. הדרתי אותם מביתי ולא מהסיבות המובנות. עד אז הכרתי את סדנת השזירה של רעות.



מלא וגדוש. שולחן קבלת הפנים

 הקלילות, הקרבה והתזמון הנכון הביאו אותי לרמת אביב, להתנסות בעצמי בפלא השזירה. כי הרי לא מספיק לאגד כמה פרחים ולהניח באגרטל. יש כמה כללים מנחים שצריך ללמוד אחת ולתמיד. אפילו להכנת הספוג לשזירה יש טכניקה, ואת זה ודברים אחרים הסבירה רעות, שעוסקת בעיצוב ושזירת פרחים לצד עבודתה כמעצבת פנים.

כך במשך שעתיים מתוקות של גן עדן בינות להררי פרחים, קצת קפה, קצת עוגות ובנות שהן לגמרי בעניין, התקבצנו בסדנה של רעות, ולמדנו שאת הספוג לא משקיעים בבת אחת אלא נותנים לו לצוף עד שהוא שוקע בעצמו:

מקור המים של הזר

כדי ליצור עניין יש לבחור בסוגים שונים של צמחים – פרחים "בשרניים", פרחים עדינים, "פילרים" שנותנים את המסגרת ואת הנפח לסידור, וירק:


גם פרחים בשרניים וגם פרחים וצמחים למילוי נפח

מתחילים מהפילרים ואחריהם עוברים למילויים עבים ופורחים יותר. מצרפים אליהם פרחים שאוהבים לפי הצבעוניות שמתאימה לנו:

קודם כל ירק מסביב



אחר כך פילרים בין לבין



ומתחילים לשבץ את הפרחים את העדינים

עוד כמה הנחיות שלמדתי מרעות – את החלק התחתון של הצמחים יש לנקות מעלים ואז להחדיר אותו לספוג, רצוי בלי להוציא ו"לשפר עמדות", כי אז נוצר חור שפוגם בספיגת המים על ידי הצמח. ככל שעובדים טוב יותר עם הפילרים, כך יהיו פחות קרחות בסידור והוא ייראה טוב יותר; לא צריך מזמרה, אפשר לעבוד רק בידיים; אין נכון ולא נכון בסידור פרחים.




וגם מפטפטות


אתם אלה שקובעים מה יהיו הצמחים, מה צבעם, איך יעמדו זה לצד זה ואיך הכול ייראה בסוף:



שלי!

שלי ואני

 השלב השני של הסדנה לימד לשזור זר לאגרטל כשהעיקרון הוא שזירה ספירלית. כלומר מתחילים באחיזה של פרח אחד, שהוא המרכז הגבוה, וממשיכים עם שאר הפרחים והצמחים בסיבוביות. מקנחים במסגרת של ענפים ירוקים:

 

זוכרים את השידה הווינטג'ית הפורחת מתחילת הפוסט? אחרי שעתיים והמון עלים וענפים על שולחן העבודה ועל הרצפה, כך היא נראתה:

כדי להגיע לסדנה שלה, הגעתי לזירה החברתית לפעילויות ואטרקציות FUNZING, שהיא בעצם אתר לאנשים שרוצים להעשיר אותנו בידע שלהם. יוצרים אירוע, הרצאה או עסק ומאפשרים לאחרים להצטרף תמורת תשלום או חינם, מה שבא (במקרה של רעות, הסדנה עולה 130 שקל). זה יכול להיות בבית או בחוץ, העיקר שיהיה בעל רעיון מקורי כמו  למשל יצירות עם ילדים, סדנאות סריגה, סיורי גרפיטי בלילה, רכיבה על אופניים, מסיבה להחלפת שפות (כן, יש דבר כזה), טיפוח גינה, נגרות, נפחות ועוד כיד הדמיון היצירתי.  לכו על זה!

לימור קלר